השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

המלצת Ehud Soriano

בקצה השמיים, ובסוף המדבר, יש מקום רחוק מלא….בחול. המון חול. ובתוך מרחבי החול האלה ישנו כרם זיתים שממנו יוצאים שמני זית מופלאים.
סיפרו לכם שהמדבר הוא מקום קשוח, עם אנשים קשוחים? אז יכול להיות שיש משהו בזה, אבל במדבר שאני פוגש, דרך שמן הזית, יש הרבה אנשים מופלאים, חייכנים ושובי לב. אחד מהם הוא דורון עקיבא.
כשאני חושב על איש מדבר – זה הוא. צרוב פנים, עם הליכה יציבה ומבט חודר. כמו ששרו פעם דיוויד ברוזה ומאיר אריאל: מאלה ש”בזים לשרב”. דורון הוא מאלה שממעטים לדבר בהתחלה, אבל כאשר נוצרים האמון והפתיחות, המרגליות והתובנות שפיו מפיק שווים הכול. כמו שמן הזית שלו.
לדורון שלושה זני זיתים – סורי, ברנע ופיקואל, אותם הוא מגדל בעזוז (שזה הכי קרוב לקצה המדבר שיש בישראל). כמוהו, גם הם לא ממהרים להתמסר ולהיפתח. איזור קשה – מדבר עד לעצמות ובו גדלים עצים שממבט ראשון נראים קשוחים וחמורי סבר. צריך זמן ויותר מביקור אחד בכרם על מנת לגלות את צפונותיהם ולייצר את האמון איתם.
הסורי והברנע של דורון לא דומים לשום דבר שטעמתם בעבר, מיוחדים וקסומים, אבל שום דבר לא הכין אותי לפיקואל שלו. את הפיקואל הזה פגשתי לראשונה כפרי על העץ. פרי שהלך והשחיר ככל שנמשכו ימי המסיק ודורון מיאן למסוק. “עוד לא” הוא התעקש, “אני אגיע אליו אחרון”. ואני חששתי, מאוד חששתי.
לפיקואל בשל בארץ (בד”כ) אין הרבה מה להציע מבחינה אורגנולפטית, וזה במקרה הטוב. במקרה הרע הוא ייפגם כבר על העץ או מיד לאחר בית הבד.
דורון התעקש וחיכה. ואני הפצרתי ודאגתי.
איזה פרי שחור הגיע למסיק…… לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שראיתי פרי כל כך בשל מגיע לבית הבד. לא אמרתי כלום, רק איחלתי בהצלחה וקבענו שאטעם את השמן לאחר המסיק ונדבר. מכל מיני סיבות דווקא את הפיקואל הזה, שכל כך סיקרן אותי, לא טעמתי אחרי המסיק. למעשה, טעמתי אותו לראשונה לפני שבוע בלבד.
אומרים שבמדבר הדברים קורים אחרת. במקרה של הפיקואל הזה – חותם על כל מילה: אין שום קשר בין כל פיקואל בשל אחר בארץ (שאני מכיר לפחות) והשמן המופלא הזה: הפצצה של עגבניה בשלה, פירות יער, ורדים, וניל ואניס – וזה רק באף! אני לוגם מהשמן וכל האף הנהדר הזה ממשיך בפה, רק שהפעם הארומה הפרחונית עם הוניל והאניס הרבה יותר דומיננטית, ללא שום מרירות ועם רמז דק של חריפות מסיימת.
מה דורון יגיד על זה? הוא בטח יגיד “וואלה? כיף לשמוע, אבל זה לא אני, זה העצים”. אני אחייך לעצמי ואשאיר אותו עם המחשבה הזו, אבל בינינו : הוא מחרטט. כי מדובר בחקלאי סופר מקצועי עם ידע עמוק ונרחב על הסביבה האקלימית בה הוא חי, עם הבנה כמעט מיסטית של יחסי הגומלין בין בע”ח והצמחיה בכרם שלו. חקלאי שכל כולו מוקדש למצויינות הן בגידול והן בתוצאה הסופית. עם אהבה וכבוד בלתי רגילים לעצים שלו.
פרגנו לעצמכם נסיעה לעזוז, לכרם הזיתים אי שם בסוף המדבר (אבל גם אם לא, למרות ממש יפה שם, דורון יביא לכם את השמן הזה שממש עד פתח הבית)
Ehud Soriano

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות
גלילה למעלה